לפני מאות שנים, במדבריות צפון אפריקה, אנשים התאספו לאור הירח למוזיקה וריקודים מקודשים שנמשכו שעות ארוכות, עד עלות השחר. והם היו תמיד מרהיבים ביופייים, אבל מדי פעם, לעתים נדירות מאוד, קרה משהו, ואחד מהמופיעים התעלה על עצמו. זה היה כאילו שהזמן עומד מלכת, והרקדן כאילו עובר דרך שער כלשהו ואף שלא עשה דבר שונה ממה שעשה באלף הלילות הקודמים, הפעם כל החלקים נפלו למקומם. ופתאום הוא כבר לא נראה בן-תמותה סתם. משהו נדלק בתוכו ומתחתיו והכל בער באש שמיימית.
וכשזה קרה, באותם ימים, אנשים ידעו מה זה, הם קראו לדבר בשמו. הם היו משלבים ידיים ומתחילים לזמר, "אללה, אללה, אללה, אלוהים, אלוהים, אלוהים". זו היצירה: רגע אלוהי בהשאלה. לא שלנו, לא אנחנו. משהו חיצוני שבא והולך.
Commenti