הסיפור של שירה עם ריקודי הבטן

שירה תמיד הייתה אדם מאוד אנליטי שהסתמכה על ההיגיון כדי להנחות את החלטותיה. היא הייתה סקפטית לגבי כל דבר שלא יכלה להסביר או לכמת, כולל אינטואיציה. עם זאת, חברתה התלהבה משיעורי ריקודי בטן בהם היא השתתפה, ואמרה שזה עזר לה להתחבר לאינטואיציה ולרגשות שלה ברמה עמוקה יותר. הסקרנות הוציאה ממנה את המיטב, ושירה החליטה לנסות.

בשיעור ריקודי בטן הראשון שלה, שירה הרגישה מחוץ לאזור הנוחות שלה. התנועות היו זרות לה, והיא מצאה את עצמה נאבקת לעמוד בקצב של שאר הרוקדות. עם זאת, כשהיא המשיכה להשתתף בשיעורים, לאט לאט משהו התחיל לזוז בתוכה.

שירה התחילה לשים לב שכשהיא הרשתה לעצמה לשחרר ולנוע לצלילי המוזיקה, היא הרגישה יותר מחוברת לגופה ולרגשות שלה. היא התחילה לסמוך יותר על האינסטינקטים שלה ונעשתה נוחה יותר עם הרעיון ללכת אחרי האינטואיציה שלה.

דבריה של שירה:

"יום אחד, במהלך שיעור מאתגר במיוחד, התבקשנו לעצום עיניים ולתת לגופנו לנוע בחופשיות. לא התחברתי לתרגיל הזה בהתחלה, אבל כשהמוזיקה התחילה להתנגן, היעצמתי עיניים והרגשתי משוחררת.

"תוך כדי תנועה, הרגשתי תחושה של בהירות ותובנה שמעולם לא חוויתי לפני כן. הייתה לי הבנה פתאומית לגבי בעיה שהטרידה אותי המון זמן, ונראה היה שפתרון הציג את עצמו ללא מאמץ."

לאחר השיעור, שירה הרגישה תחושה חדשה של קשר עם האינטואיציה שלה. היא החלה לסמוך יותר על האינסטינקטים שלה וגילתה שהיא מסוגלת לקבל החלטות בקלות ובבהירות רבה יותר. היא התחילה להקשיב לקול הפנימי שלה יותר ולסמוך על כך שהוא מנחה אותה בכיוון הנכון.

עם הזמן גילתה שירה שהאינטואיציה שלה התחזקה ואמינה יותר. היא ייחסה את הכוח החדש הזה לתרגול ריקודי בטן, שעזר לה להתחבר עם הגוף, הרגשות והאינטואיציה שלה ברמה עמוקה יותר.

בסופו של דבר הבינה שירה שהאינטואיציה היא לא משהו שאפשר להסביר או לכמת; אלא, זה היה משהו שהיה צריך לחוות. ובאמצעות תרגול ריקודי בטן, היא גילתה כלי רב עוצמה לחיבור עם החוכמה והאינטואיציה הפנימית שלה.